תגמולים רטרואקטיביים
אחת הסוגיות המסעירות והכואבות ביותר היא השאלה ביחס לתגמולים רטרואקטיביים לאחר הכרה על ידי משרד הביטחון.
החוק קובע כי תגמולים רטרואקטיביים ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכותו – אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר – מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה לכך הועדה הרפואית תאריך מאוחר יותר .או במקרה מיוחד של מינוי אפוטרופוס – לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בחוק ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס – ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם גם כאן, רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר.
תפיסה זו נשענת על הטענה שנידונה בבג"צ לפיה יש לאפשר למשרד הביטחון לתכנן את התקציב שלו. תביעות רטרואקטיביות הן כאלה שיכולות להטיל נטל כבד ומשמעותי על משרד הביטחון.
לרוב ניתן אולי להבין תפיסה זו. עם זאת, ישנם מקרים קשים ובעייתיים בהן מי שגרם להכרה המאוחרת הוא משרד הביטחון ולא הנכה עצמו שהגיש תביעה לאחר שנים. מקרים בהם משרד הביטחון הוא זה שלא הכיר בנכה ונלחם בו בערכאות ובבתי משפט במשך שנים ולאחר שבית משפט הכיר בו, המשיך ונלחם בו על אחוזי הנכות גם בבתי משפט. כך יצא כי הכרה מלאה עם אחוזי נכות המזכים בתגמולים ניתנים רק לאחר שנים לא מעטות.
למה במקרה זה הנכה צריך לסבול? יתרה מכך, המוטיבציה שניתנת בכך לקצין תגמולים ומשרד הביטחון היא להגיש ערעורים על גבי ערעורים. כלכלית הדבר יותר משתלם למשרד הביטחון מאשר הכרה מלאה עם תגמולים בטח עם תגמולים כמו נצרכות.
ההלכה השלטת כיום בעליון היא שגם אם משרד הביטחון נהג בזדון (!!!) ואפילו תוך עבירה, עדיין לא יינתנו תגמולים רטרואקטיביים. עם זאת, בבתי המשפט השונים נידונים תיקים ובהם כן מוענקים תגמולים רטרואקטיביים במקרים מסוימים ללא ערעור של קצין תגמולים או משרד הביטחון.
על כן ישנם מקרים קיצוניים בהם לעיתים כן כדאי לשקול בקשה להענקת הפיצויים והתגמולים ואפילו בחינת העניין בבית משפט.