תצפיתנית שניסתה להתאבד פעמיים: "צה"ל מתעלם ממני"

החיילת מ' מתקשה להבין מדוע גם אחרי שניסתה להתאבד פעמיים בעקבות תחושת מצוקה קשה, צה"ל מתעקש לדחות את בקשותיה לעבור ליחידה אחרת. מ', לסבית ממשפחה חרדית שבחרה להתגייס לשירות, מתקשה לתפקד במערכת הצבאית. היא טוענת כי מפקדיה לא מבינים את חומרת מצבה ואת הדיכאון שממנוהיא סובלת, שהולך ומעמיק.

היא אמנם מטופלת על ידי קצין בריאות הנפש, אולם מספרת כי בגלל נטיותיה המיניות, שאותן היא מתאמצת להסתיר, ותפקידה כתצפיתנית בבסיס סגור לצד 60 בנות, מצבה מחמיר מיום ליום.

"את תתגברי"

מבדיקת "מעריב-השבוע" עולה כי מ' קיבלה המלצה מקצין בריאות הנפש (קב"ן) לעבור לבסיס אחר, אולם המלצה זו נדחתה על ידי מפקד הגדוד שלה. כבר כילדה חשה מ' כי היא שונה משאר בנות גילה בקהילה החרדית שבה היא חיה. הדבר גרם לה לחוש ריחוק, בידוד חברתי ואף דיכאון. כשבגרה, הבינה שהיא זקוקה לעזרה בשל חוסר היכולת "לצאת מהארון" בקהילה כל כך לא סובלנית למקרים שכאלה.

היא חשבה שגיוס לצה"ל ישנה את המציאות משום שהצבא מורכב מהחברה הישראלית, שבשונה מהחברה החרדית, תקבל אותה גם כלסבית. כשנתיים לפני הגיוס היא פנתה לטיפול בשל בעיות אלו, ורק לאחר שעברה טיפול אינטנסיבי הצליחה להפנים כי המשיכה לבנות מינה יצרה אצלה מערבולת רגשית קשה.

מ' התגייסה לצה"ל, אבל התחילה לחוש בושה ושנאה עצמית בגלל נטיותיה המיניות. זאת בעיקר לנוכח הרגשת הכישלון שחשה, לאחר שגם המסגרת הצבאית לא הוציאה אותה ממעגל הדיכאון. "תמיד רציתי ועודני רוצה לעבור שירות ארוך, טוב ומועיל", היא מספרת, "יכולתי להוציא פטור משירות בגלל הרקע הדתי שלי, אבל בחרתי לשרת. זה כל כך קשה לראות איך המצוקה שלך לא מעניינת אף אחד".

מ' גויסה דווקא לתפקיד של תצפיתנית, ביחידה סגורה, מוקפת בנות רבות. בשירות אינטנסיבי כזה בחברת בנות גילה היא נאלצה להתעמת עם רגשותיה ונטיותיה המיניות והחלה לפתח תסמיני דיכאון קשים יותר. היא הטילה על עצמה בידוד חברתי והסתגרה בתוך עצמה. החרדה שמא נטיותיה המיניות יתגלו נעשתה קשה מיום ליום והיא ניסתה לשים קץ לחייה פעמיים.

בלעה כדורים 

מ' פנתה לגורמי בריאות הנפש ביחידה לסיוע והמומחים שבדקו אותה התרשמו כי מצוקתה אותנטית. היא טוענת כי הם החליטו לבצע בה "טיפול בהלם" וכישמעה מהם שוב ושוב את המילים: "אנחנו מבינים שקשה לך, אבל את תתגברי". גם הטיפול הנפשי לא סייע לה, וביחידה סירבו להעבירה מתפקידה.

לפי המסמכים שבידיה, הקב"ן שמטפל בה המליץ שתעזוב את היחידה. היא טוענת כי מפקד הגדוד שלה מסרב לאשר את ההמלצה וכי הרגישה שמפקדיה מתנכלים לה ומתייחסים לטענותיה בחוסר אמון. לאחר שפנתה ל"מעריב-השבוע" הגיעו אליה הודעות בטלפון מכמה מפקדים שהביעו את זעמם על כך שפנתה לתקשורת.

"קשה לי נורא לדבר על הבעיה שלי ואני לא חיילת שעושה בעיות", היא מסבירה, "אני אדם סגור. אף אחד לא מבין מה עובר עליי. הכי כואב לי שהאנשיםשהצלחתי להיפתח אליהם, קציני בריאות הנפש של הצבא, התעלמו לחלוטין מהבעיה שלי".

בצר לה פנתה מ' לעו"ד ריקי ישי המתמחה בייצוג אנשי כוחות הביטחון מול הצבא. "לא היה גוף בצה"ל שלא פניתי אליו", מספרת עורכת הדין, "קצינת פניות הציבור, מדור הפניות והתלונות של חיל הרפואה, מדור בלשכת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים העוסק בפגיעה מינית, ואפילו דובר צה"ל.

זה לא עזר. במהלך הטיפול היא ניסתה לפגוע בעצמה באמצעות בליעת כדורים והגיעה לבית החולים. היא הושמה בהשגחה ואז הוחלט לנסות לסייע לה. חרף זאת, היא עדיין באותה יחידה וסובלת יום-יום. היא בוכה, כואבת, ומרגישה שאיש לא יכול לעזור לה".

לאחר שני ניסיונות ההתאבדות שכרה עבורה עו"ד ישי פסיכיאטר חיצוני שהביע דאגה לשלומה והמליץ על שיבוצה ביחידה קרובה לבית. לטענת עו"ד ישי, המלצה זו אפילו לא נבדקה.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל פועל לשמור על כבודם של כל חייל וחיילת ועל זכותם לשרת בסביבה בטוחה ומכבדת".